כיצד עבר מן העולם יצר הרע של עבודה זרה?

בתלמוד הבבלי (סנהדרין סד) מסופר שבתחילת ימי בית שני בקשו חכמי הדור מהקב"ה רחמים, שיבטל את יצר הרע מן העולם. אמרו: הרי בשביל מה הוא קיים? כדי שנכוף את יצרנו ונקבל שכר על כך, לא אותו אנו רוצים ולא את שכרו. ואכן נענו מן השמים והוא בטל.

גם בתורת חכמי הירושלמי אומרים שהוא עבר מן העולם. הדיון על כך מופיע במדרש שיר השירים רבה (פרשה ז, ח):
"אימתי נעקר יצר עבודת כוכבים? רבי בנייה אמר: אלו מרדכי ואסתר; ורבנן אמרי: אלו חנניה מישאל ועזריה."

זאת אומרת, שמסירות הנפש הגדולה שהיתה אז בעם ישראל, לעמוד בנסיון גדול אל מול העבודה הזרה, ביטלה את כוחו ועקרה אותו מן העולם.

מה ההבדל בין תורת חו"ל לתורת א"י? בתלמוד הבבלי אנחנו במלחמה תמידית עם היצר הרע הזה, ואי אפשר להכריעה אלא ברחמי שמים.

אבל במדרש, היצר הזה נעקר לאחר שהיתה בעם ישראל מסירות נפש גדולה נגד עבודה הזרה, ובזכותה נעקר כוחו מן העולם. הרע נמצא בעולם כדי להוציא מן הכח אל הפועל את הטוב, והוא נעקר בשעה שכבר אין בו צורך.

הדברים מתבארים לאור דברי הרב זצ"ל ב"מאמר הדור". בחו"ל, כיון שהאומה לא יכולה להגיע למרום מצבה, יש כל הזמן התמודדות עם כוחות הרע. רק בא"י, שבה חי עם ישראל את חייו המלאים, יש את הכח להתמודד באופן מלא עם הרע. ומשעה שכבר עשה הרע את פעולתו, והביא את הטוב שבעבורו הוא נמצא, כבר אין לו תפקיד והוא מתבטל ונעקר.

לכן בתורת חו"ל אומרים שאין דרך להכניע את כוחו של יצר הרע אלא ברחמי שמים, אבל בתורת א"י מסבירים את דרך העברתו מן העולם, ע"י כוח גדול של עבודת השם.